כבר בשנות ה-20 רוב האדריכלים המרכזיים בזרם גיבשו את תפישתם. הבולטים והמשפיעים ביותר ביניהם היו ולטר גרופיוס ומיס ואן דר רוהה שגם היו מנהלי בית הספר הבאוהאוס (בית ספר בעל השפעה רבה על התפתחות המודרניזם) ולה קורבוזיה. שלושתם גם ניסחו את עקרונות הסגנון הבינלאומי שהוא תולדה של המודרניזם. במקביל אליהם השפיעה על האדריכלות האירופאית אסכולת שיקגו שפעלה בארצות הברית בתחילת המאה ה-20 ובעיקר האדריכלים האמריקאים לואיס סאליבאן ופרנק לויד רייט.
בשנת 1928 קם ארגון האדריכלים CIAM ביוזמת לה קורבוזיה שהתווה את עקרונות האדריכלות המודרנית כדבר היכול לשפר את הכלכלה והחברה. הארגון פעל עד סוף שנות ה-50 והשפעתו על האדריכלות האירופאית הייתה ניכרת. בשנת 1932 נערכה תערוכה בינלאומית של אדריכלות מודרנית ביוזמת פיליפ ג'ונסון בה שורטטו קווי המתאר של סגנון זה.
לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה ברחו לארצות הברית רוב האדריכלים הגרמנים החשובים (בית הספר באוהאוס נסגר כבר בשנת 1933). עקב כך עבר המודרניזם האירופאי לארצות הברית והפך שם לסגנון המוביל במשך מספר עשורים. התפיסה המודרניסטית של ביטול העיטורים והעיצוב הפשוט והנקי נראו כפתרון העיצובי ההכרחי לכל מבנה שתוכנן.
במחצית הראשונה של המאה ה-20 נבנו גורדי שחקים רבים בשיקגו ובניו יורק. בניינים אלו אימצו את הסגנון המודרניסטי או סגנונות שהתפתחו מתוכו כגון הסגנון הבינלאומי והאר דקו.